סלאח ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

החלטה

מבוא וטיב המחלוקת

התובעת מס' 2 אבו סלאח עליא (להלן: "המבקשת") פנתה בבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי לקביעת נכותה הנפשית עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 18.11.2007. אזכיר כי התובענה הינה לפיצוי בגין נזקי הגוף שאירעו למבקשת לכאורה בעקבות אותה תאונת דרכים.

בפניי בקשת המבקשת, תגובת המשיבה, תשובת המבקשת לתגובת המשיבה, למען הסדר אבהיר כי המבקשת לא תמכה תחילה בקשתה בתצהיר ולאחר שהיא נתבקשה לעשות כן כמפורט בהחלטתי מיום 12.5.13, המבקשת הגישה תצהיר מטעמה ביום 23.5.13.

הצדדים נתנו הסכמתם לקבלת החלטה בבקשה על סמך המסמכים בכתב.

המבקשת בסעיף 2 לתצהיר שהוגש מטעמה מצהירה כי לאחר התאונה התחילה לסבול ממצב רוח ירוד, קשיים בתפקוד, מחשבות אודות התאונה, סיוטים בלילה, פחד ממכוניות וכבישים הימנעות ממעבר במקום התאונה, פחד שבני משפחתה ייפגעו בתאונה ירידה במצב הרוח, התקפי בכי ועוד. המבקשת טוענת כי התחושות האמורות וכן העובדה כי נקבעה לה דרגת נכות של 40% בגפה הימנית העליונה הביאה אותה למסקנה כי עליה לפנות לקבלת עזרה נפשית. היא עוד מוסיפה כי היא חששה לפנות עד כה לקבלת עזרה וטיפול רפואי שמא בכפר הקטן בו היא מתגוררת ידברו עליה. עקב תחושותיה פנתה לד"ר פאהום אשר התרשם ממצב דכאוני והצפה רגשית.

המבקשת ביקשה להשית את הוצאות מינוי המומחה על המשיבה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, היא מבהירה כי המבקשת לא צירפה לתביעתה מסמך כל שהוא בקשר לטיפול מהיבט נפשי- פסיכיאטרי, לא העלתה טענות אלו במסגרת תחשיב הנזק מטעמה וגם לא בפנייתה למל"ל. והנה רק לאחר 5.5 שנים ממועד התאונה הגישה בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. כאשר המבקשת במשך התקופה הזו לא התלוננה לא סבלה ולא טופלה בהקשר זה.

המשיבה טוענת כי המסמך הערוך ע"י ד"ר פאהום ואשר צורף לבקשה הינו בגדר חוות דעת אשר אין להסתמך עליו, ואף אם אין לראותו כחוות דעת המדובר במסמך שהוכן לצורך ההליך המשפטי. עוד טוענת כי מדובר במסמך מיום 21.5.12 אשר עברה שנה מאז שנערך ולמרות זאת המבקשת לא פנתה לקבלת טיפול כאמור.

דיון

המבקשת ילידת 15.10.1961, כבת 51 פנתה בבקשה למינוי מומחה פסיכיאטרי שיקבע את אחוזי נכותה הנפשית באם נותרה נכות כאמור בעקבות התאונה. כמתואר בכתב התביעה המבקשת לאחר התאונה הובהלה באמצעות ניידת לטיפול נמרץ אל חדר המיון בבי"ח רבקה זיו בצפת, המבקשת אובחנה כסובלת מחבלה בחזה ובבטן, משברים וחבלה בשורש כף יד ימין ומרגישות מעל הבטן ובית החזה ולכן הוחלט על אשפוזה עד יום 25.11.2007. מבדיקה ע"י מומחה אורטופד היא אובחנה כסובלת משבר באזור אמה ימנית ובוצע לה קיבוע ע"י סד גבס, כמו כן כחלק מהטיפול בוצע לה ניתוח בהרדמה מקומית בניתוח נמצאו דם עם קרישים בחלל הבטן ומספר קרעים במזו של מעי הדק ללא דימום פעיל וקרע באומנטום עם דימום.

פרופ' יואל אנגל בחוות דעתו מיום 31.12.10 קבע כי למבקשת נותרה 40% נכות בשל הפגיעה בגפה הימנית העליונה.

אזכיר כי בבקשה למינוי מומחים בתביעות לפי חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים די בראשית ראיה על מנת שהדבר יצדיק מינוי מומחה בתחום המבוקש. המבקשת בכתב תביעתה לא העלתה טענות באשר למצבה הנפשי, אך בסעיף 19 (א) ציינה כי "ומצבה הנפשי אף הוא קשה". ממועד התאונה 18.11.07 ועד מועד עריכת המסמך ע"י ד"ר טארק פאהום מיום 21.5.2012 (אשר צורף לבקשה), במשך יותר מארבע שנים אין ביטוי לתלונות בתחום הנפשי מהם סבלה המבקשת או בקשר לטיפול נפשי אותו קיבלה המבקשת בעקבות התאונה. תקופה ארוכה עברה ממועד התאונה 18.11.07 ועד המועד בו הועלו לראשונה טענות בתחום הנפשי.

המבקשת בס' 6 לתצהירה טוענת טענה כללית כי היא טופלה מספר פעמים אצל פסיכותרפיסט אך היא לא מפרטת באיזה מועדים היא טופלה, כמה טיפולים היא עברה ומהו טיבם של אותם טיפולים.

אך יחד עם זאת יש לזכור כי מדובר בתחום נפשי, ויתכן כמפורט בתצהירה של המבקשת כי היא חששה לפנות לקבלת עזרה בתחום הנפשי שמא בכפר הקטן בו היא חיה ידברו עליה, לכך אוסיף את עוצמת הפגיעה בה נפגעה המבקשת ואת החששות אותם מתארת המבקשת בתצהיר שהוגש מטעמה. המבקשת צירפה מכתב של ד"ר פאהום מיום 21.5.2012 ממנו עולה כי המבקשת סובלת ממצב דיכאוני והצפה רגשית.

אפנה בענין זה להחלטתו של השופט צ' זילברטל מיום 23.5.2013:

"ידועה ההלכה לפיה על בית המשפט להישמר פן תחסם דרכו של תובע להוכיח את נכותו במסגרת תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 ולפיכך ראוי לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשות למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בהליכים אלו. לעניין זה ראו, למשל, רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.2012), וההפניות שם...גם איני סבור כי העובדה שהמבקש נמנע, לכאורה, מליטול תרופות שנרשמו לו, או לקבל טיפול בפועל, צריכה לחסום את דרכו. יש לזכור, כי מדובר בתחום רגיש. כאשר מדובר באפשרות לקיומה של נכות נפשית, העובדה שהפניה לקבלת טיפול נעשית רק לאחר שחלף פרק זמן, ולעיתים פרק זמן משמעותי, ממועד התאונה, אינה בהכרח עילה לדחיית הבקשה. כאשר מדובר בפגיעה נפשית, לעיתים אחד הסימפטומים של פגיעה זו הוא חוסר המודעות באשר לצורך בקבלת טיפול, או אף לעצם קיומה של הפגיעה, או התנגדות פנימית לקבלת הטיפול. זאת ועוד, בקרב אוכלוסיות שונות קיימת רתיעה מפני פניה לקבלת טיפול נפשי, או מפני נטילת תרופות פסיכיאטריות, והעובדה שמי שנזקק לטיפול כזה השהה את פנייתו לקבלתו או נמנע מלקבל את הטיפול בפועל, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ בבואו לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ובלבד שעלה בידו להניח בפני בית המשפט תשתית ראויה שתצדיק את המינוי" רע"א 963/13 פלוני נגד "הפול" חברה לביטוח בע"מ.

לאור כל האמור לעיל, על מנת שלא לחסום שערי בית משפט בפני המבקשת, הנני סבור שהאיזון הנכון בין הצורך במינוי מומחה פסיכיאטרי לבין הזמן הרב שחלף ממועד התאונה ועד שעלו לראשונה תלונות המבקשת בתחום הנפשי והחוסר בתלונות בתחום זה ייעשה בדרך של מינוי מומחה כאמור אשר בשכרו תשא המבקשת.

בטרם אקבע את זהותו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי, אתיר לצדדים להציע זהותו של המומחה או להביע הסתייגויות באשר למינוי מומחה מסוים, הודעה כאמור תימסר עד לא יאוחר מיום 10.6.2013.

המומחה יחווה דעתו בשאלה האם נותרה לתובעת אבו סלאח עליא נכות כתוצאה מהתאונה הנדונה ואם כן מה שיעורה.